קנאת חג. או: צר עולמי כעולם מעצבת

זה כבר כמה שנים שאני מקנאה, נועצת עיניים בתמונות, עוקבת, בוחנת ומממש מצטערת שאני לא יכולה גם לחגוג חגים נוצריים
זה לא שאני חס וחלילה מתנגדת ליהדות וזה לא שאני אדם דתי במיוחד
זה יותר שהחגים שלהם כל כך יפים ואני רק מעצבת שאוהבת דברים יפים
והחגים שלהם פשוט הרבה יותר פוטוגניים.

אז חשבתי על זה ואם מנסים להשוות בין מערך החגים שלנו לזה שלהם יש הרבה מקבילים. להם יש תחפושות וממתקים בהאלווין לנו יש בפורים רק שאצלהם זה גדול יותר וגם הבית מתחפש, אצלנו יש עדלאידע ויסלחו לי כולם אבל לא הייתי בעדלאידע מאז שהייתי בת חמש בעצמי, לא נשמע לי שזה יהיה לי כיף. להם יש דמות מסתורית שהילדים (אמורים) לחשוב שבאה בלילה וגם לנו יש, רק ששלהם משאירה מתנות ושלנו שותה קצת מהיין, קשה להאשים את הילדים שזה לא מעניין אותם. להם יש עץ אשוח ענק מקושט מנצנץ ומדהים שמציץ מהחלונות לנו יש חנוכיות עם נרות צבעוניים שמציצים מחלונות. להם יש חג שרצים בשדות לחפש ביצים מקושטות עם סלים קטנים וחמודים ולנו יש חג בו שותלים עצים וחג אחר לגמרי שמסתובבים עם סלים. להם יש חג שכולו סובב סביב שופינג וערימות של מתנות וגם לנו יש חג שבו אמורים לקבל מתנות כל יום, רק שכולם כבר שכחו מזה (לפחות בכל המשפחות שאני חלק מהן).

בקיצור, אם ממש רוצים (ואני ממש רוצה) אפשר למצוא עם מה לעבוד פה. הרי, כמו כל דבר אחר בחיים גם זה עניין של מיתוג. הכל פשוט נראה צבעוני ומנצנץ ומחמם את הלב. וכבר כמה שנים שאני מפנטזת על חג שיוכל להיות כזה גם לנו. ואין פה שום עניין של דת, חייבת להדגיש את זה שוב, כל מה שמעניין אותי הוא רק הסטיילינג. (צר עולמי כעולם מעצבת. ככה זה).

השנה החלטתי שאני הולכת על זה, השנה אני תופסת חג – חנוכה לצורך העניין – ואני מגשימה פנטזיה קטנה. זה לא שאין לחג הזה מסורות מגניבות ואוצרות לילדים ולמבוגרים. זה פשוט שהם נשכחו בזמן שהיינו עסוקים לצפות בנהר בלתי פוסק של סופגניות שוקולד, חלווה, ריבת חלב וכל מיני דברים שהם לא ריבת תות פשוטה ונהדרת.
ועכשיו אני מתכוננת ולומדת על חנוכה, עושה ניסויים על הילדים כמובן, ונזכרת בהמון מסורות נשכחות.
ואת חנוכה השנה אני הולכת לתקוף ולגרום לו לשמח אותי. וגם אתכם אם תרצו.

עדכונים בהמשך